דמיינו לכם סיטואציה רומנטית אופיינית, כמו בסרטים: חיוך גדול של אושר, עיניים קורנות, הוא והיא רצים בשדה פורח, באוויר הפתוח, זה לקראת זו. ידיים פרושות לצדדים בציפייה לרגע בו יפלו זה לזרועות זו בחיבוק המיוחל. הרוח נושבת על פניהם ומעיפה את שיערה הארוך במשובת נעורים מפתה והוא כבר חולם על הרגע ששפתיו יגעו בשפתיה.

ועכשיו... חריקה צורמת...

סיטואציה שונה לגמרי: הוא חוזר מהעבודה לאחר יום ארוך ומתיש בו היה צריך להתמודד עם מורכבותו התובענית של פרויקט גדול שהטיל עליו הבוס. כל מה שיש לו בראש זה להגיע לביתו החמים והנעים, לאכול משהו ולהירגע מתלאות היום ב ש ק ט מיוחל. היא מגיעה מהעבודה שעה לפני, עוברת בדרך לאסוף את הילד מהצהרון, קונה חלב שיספיק לקורנפלקס של מחר בבוקר, מנסה להחליף מילת עדכון עם הבת הגדולה שלא ממש מתלהבת מה"חפירות" של אימה. מקפיצה את הבן האמצעי לחוג, מקפלת את ערימת הכביסה ומכניסה מכונת כלים למדיח. כל מה שיש לה בראש זה לברוח מכל המטלות לחופשה חלומית בה לא תצטרך לעשות כלום חוץ מלהתפנק. כשבעלה נכנס ברור לה שהוא מיד רואה לנגד עיניו את עשרת הקילוגרמים שלא הצליחה עדיין להשיל מהלידות והיא מיד מעדכנת אותו ומתאמת איתו זמנים ליום למחרת כדי שיספיקו לטפל בכל מה שלא סובל דיחוי כי ברור לה שאם תחכה לו אז כלום לא יקרה.

שניהם עצבניים, מאוכזבים ומותשים ובשלב זה כל מה שיאמר "יקפיץ את הפיוז" ויוביל לריב נוראי. מוכר הא?

מצחיק אבל גם עצוב. אז מה באמת קורה לנו? איך אנחנו מגיעים למצב בו אנחנו לא יכולים לסבול עוד את האדם היקר לנו כל כך. זה שרק לפני "רגע" חלמנו על לבלות איתו לנצח נצחים. זה/ו שהיה/תה התגשמות כל חלומנו, מאוד פשוט - האשמת האחר היא הדרך הכי קלה להוריד אשמה מעצמינו.

אם נעצור ונתבונן פנימה, נפסיק להשליך את האחריות והאשמה על האחר ונבין כי התכונות שאנו רואים כשליליות מצויות גם בתוכנו. אנחנו מתרגשים ומתרגזים כל כך ממשהו שבן זוגנו עשה או אמר כי זהו סימן לא נעים לכך שגם בנו קיימות תכונות אלה. כאשר אנו נוכחים לדעת כי בן/ת זוגנו אינו טלית שכולה תכלת ויש לו/ה מגרעות, חסרונות ודברים שמעצבנים אותנו אנו מגיבים להם בדחייה ובאי אהבה כי זוהי המראה שמוכיחה לנו שגם אנחנו לא מושלמים. זה מחייב אותנו לתת דין וחשבון על תכונות שאנו רואים כשליליות וחבויות בתוכנו וזה לא נעים לנו – יותר קל להדוף את זה מאיתנו! אם אנחנו רוצים ליהנות מעצמה, צמיחה והתפתחות אישית, עלינו להפסיק להשליך את האחריות והאשמה על האחר!

אין אדם בעולם שיכול להגשים עבורנו את החלום שלנו. הגשמת חלומנו היא בידנו בלבד. אם נקבל את הפער שבין הרצוי למצוי במקום להיכנס למערבולת רגשית שלילית, נוכל לחיות את חיינו מבלי ליפול למלכודת האכזבה והכעס. עלינו להיפרד מהכפייתיות המהפנטת אותנו אל היעד של "זוגיות מושלמת" ולקבל את הדרך בהשלמה והבנה.

האש המתעוררת בין גבר לאישה היא קסם. אך אל לנו לשכוח כי מדובר בשני עולמות שונים המעוניינים לחיות את החיים בשיתוף. אם נפתח את הגמישות של שריר הקבלה וההשלמה נוכל ללמוד את המיומנויות הנדרשות לזוגיות ארוכת טווח. במקום לנהוג בתלותיות ולצפות שבן/ת זוגנו יעשה למעננו את אשר אנו אמורים לעשות בעצמינו, עלינו לשאוף להבנה והכלה. ללמוד את בן/ת הזוג ולהשתחרר מהרגלים ודפוסי התנהגות המושרשים בנו. אין טוב ורע בדעות שונות ואסור לשפוט על זווית ראיה שונה. לא חייבים להסכים אך יש לכבד! צריך לרצות ולהתעקש ללמוד תכונות והתנהגויות חדשות כדי לצמוח ולהתפתח ולהוסיף למרחב שבשליטתנו אפשרויות נוספות. זה יהפוך אותנו לגמישים יותר ומקובעים פחות ויועיל מאוד לשיפור איכות חיינו.